אם אי פעם עשיתם איזשהו סוג של עבודה פנימית, בטח נתקלתם,
לפחות פעם אחת, במושג To Let Go, או בעברית– "לשחרר".
שחררו את העבר, שחררו את מה שמגביל אתכם, שחררו את מה שלא נכון לכם,
את מה שלא האמת שלכם ועוד ועוד המלצות לדברים שמומלץ לשחרר.
אני מניחה שכאשר המליצו לכם על שחרור רבתי של כל החסמים שלכם, הנהנתם בהסכמה.
"בטח... ברור..." מי יכול להתווכח עם הצעה כל כך מפתה?
אבל איך עושים את זה?
האם אכן נכון לאסוף את העבר בשק ולזרוק אותו לחור השחור?
לא בטוח!
בואו נתחיל בזה, שאי אפשר למחוק את העבר.
אירועי עבר רשומים בשדה האנרגטי ובתאי הזיכרון.
אלא אם חטפתם מכה חזקה בחלק המתאים של הראש - זיכרונות לא נמחקים.
ההשפעה השלילית המתמשכת המשויכת עם העבר איננה הזיכרונות עצמם,
אלא המטען הרגשי המשויך אליהם.
אירועים שליליים נרשמים במערכת האנרגטית יחד עם הרגשות, החוויות,
התפיסות ומנגנוני ההתמודדות שהתפתחו בעקבות האירועים.
זיכרונות אלה מאוחסנים בתת-המודע ומופעלים באופן אוטומטי בכל פעם,
שמשהו אינטואיטיבית מזכיר לנו את האירוע הלא נעים בעבר.
זה יכול להיות משהו שאומרים לנו, משהו שאנחנו רואים,
אדם שמסיבה לא ברורה מזכיר לנו מישהו שקשור לאירוע,
ריחות וטעמים יכולים לעורר זיכרונות עבר ועוד.
מנגנון ההפעלה האוטומטי של יחידות הזיכרון האלה גורם לנו להגיב בהווה, כאילו אנחנו בעבר,
גם אם עברו עשרות שנים מאירוע המקור,
וגם אם מאז אירוע המקור רכשנו הרבה ניסיון חיים וכלי התמודדות הרבה יותר אפקטיביים.
בגיל 11 מאד רציתי אופניים. מה זה רציתי אופניים? השתוקקתי בכל מאודי לאופניים.
כשהתקרב יום ההולדת שלי, אימא שלי שאלה אותי מה אני רוצה ליום ההולדת.
בלי לחשוב שנייה וחצי, עניתי שאני רוצה אופניים.
כעבור 3 ימים חזרה אימי ואמרה: "צר לי, אבל אנחנו לא יכולים לקנות לך אופניים השנה.
יש הרבה הוצאות החודש ולא נוכל לעמוד בהוצאה הנוספת הזו".
קשה לתאר את האכזבה שחוויתי.
הרגשתי שכל עולמי חרב עלי (אל תשכחו שמדובר בפרספקטיבה של ילדה בת 11).
האכזבה הזו היתה כל כך קשה עבורי, שהחלטתי לא לבקש מאף אחד שום דבר יותר בחיים.
אמרתי לעצמי: "אני אשיג את מה שאני רוצה בעצמי"!
מהאירוע הלא נעים הזה הסקתי, שכאשר מצפים או מבקשים דברים מאנשים - מתאכזבים.
מבחינתי, הדרך למנוע אכזבות דומות בעתיד, היתה לא לצפות ולא לבקש.
עד גיל מבוגר יחסית היה לי מאד קשה לבקש עזרה, או לבקש כל דבר מאנשים אחרים.
כל פעם שחשבתי לבקש עזרה, זיכרון האכזבה שאומר "שכשמבקשים מתאכזבים",
הופעל באופן אוטומטי וניהל אותי.
כתוצאה, הגבתי בבגרות כאילו אני עדיין ילדה בת 11.
רק כדי להשלים את הסיפור אוסיף, שביום ההולדת ההורים שלי הפתיעו אותי עם אופניים.
סיפור "ההוצאות" היה הסחה מכוונת, במטרה להפתיע אותי.
ולמרות זאת, ההטבעה נשארה והמשיכה לנהל אותי הרבה שנים אחרי שנוצרה.
אם ניסיתם לשחרר זיכרונות ולא הצלחתם – אל תתייאשו.
זה לא בגלל שלא התאמצתם מספיק או כי משהו לא בסדר אצלכם.
לא הצלחתם לשחרר זיכרונות כי אי אפשר לשחרר זיכרונות. נקודה.
כן אפשר לשחרר את המטען הרגשי המשויך לזיכרון, וגם זה לא לגמרי מדויק.
זה לא כמו פרפר שאתם מחזיקים ביד ואתם משחררים אותו והוא עף ונעלם.
שחרור מטען רגשי משמעו פריקת המטען האנרגטי של הרגש מתוך הגוף,
וזה תהליך מאד מאד אפשרי ומומלץ.
אבל יש שתי בעיות נוספות עם ההמלצה הגורפת "לשחרר":
הבעיה הראשונה היא, שלאירועי העבר תפקיד חשוב בהתפתחות האישית שלנו.
אירועים אלה הינם מאגר בלתי נדלה של הזדמנויות ללמוד את עצמנו
ולדייק את היבטים בעצמנו שאנחנו רוצים להצמיח או למתן
במטרה להביא את עצמנו לידי ביטוי בצורה מגוונת ורחבה יותר.
לו באמת יכולנו לשחרר אירועים אלה, היינו בעצם מוחקים את מאגר מידע פנימי בעל תועלת משמעותית.
בעיה שנייה היא, שאי אפשר להתעלם מתפקידם החיובי של חסמים.
במקרים מסוימים, חסמים משרתים אותנו בכך, שהם מגנים עלינו מפני סכנות.
חסמים עשויים לשמור עלינו שלא נתקדם בכיוונים שלא נכונים לנו,
שלא נעשה צעדים גדולים ומהירים מדי, או לפני זמן ההבשלה המתאים,
או שלא ניכנס למערכת יחסים עם אדם שהוא העתק מדויק של האבא המכה שלנו.
לא כל חסםבהכרח מגביל.
לפני שמשחררים דברים, יש לבחון אותם מקרוב, רצוי בעזרת אדם יותר אובייקטיבי מכם,
ולחשוב טוב אם נכון לשחרר חסם מסוים או אולי עדיף לשמור עליו, לפחות עוד קצת....
מתוך ההבנה הזו, המלצה גורפת לשחרור רבתי של כל החסמים, עלולה להיות מסוכנת ובעייתית מאד.
אני מסכימה, ששחרור חסמים מגבילים ושחרור מטענים רגשיים מגבילים מהעבר
הוא חלק מרכזי בתהליכי ריפוי.
יחד עם זה, לעניות דעתי, מומלץ ששיקול הדעת לגבי מה לשחרר ואיך,
תהיה של אדם חיצוני שיכול להסתכל בצורה אובייקטיבית על מכלול הדינמיקה הפנימית.
בניגוד אליכם, אדם חיצוני נקי מהשפעותיהם של הזיכרונות שמנהלים אתכם,
ושצובעים לכם את המציאות בגוונים ידועים מראש.
מה עושים?
1.תשאפו לשחרר חסמים וזיכרונות מגבילים. בפועל, תעשו כמיטב יכולתכם
2. הימנעו מייסורים, האשמה עצמית ותחושת כישלון אם לא הצלחתם לשחרר את כל מה שמגביל אתכם.
תפרגנו לעצמכם על מה שהצלחתם לשחרר וגלו סבלנות כלפי עצמכם במקומות בהם לא הצלחתם.
3. תמצאו איש מקצוע שילווה אתכם בתהליך על מנת שהשחרור יהיה הכי קל, מהיר ואפקטיבי שאפשר אם תרצו את עזרתי - אני לרשותכם!
