ראיון עם מטיאס דסמנט - פרופסור לפסיכולוגיה קלינית אוניברסיטת גנט (בלגיה)
סיכום עיקרי הדברים
פורמציה של ההמון זו תופעה שמתעוררת כשמתקיימים 4 התנאים הבאים:
1.העדר חיבור חברתי
2.העדר משמעות
שני המצבים האלה קשורים זה בזה.
ככל שיש פחות חיבור אנושי אנשים יותר נוטים לאבד משמעות בחיים.
3. הרבה אנשים חווים "חרדה צפה" Free Floating Anxiety
חרדה שלא מחוברת לתמונה מנטאלית ספציפית ( לאובייקט או לגורם ספציפי)
העדר תמונה מנטאלית ברורה של אובייקט החרדה
יוצר הרבה רגשות שליליים ואי שביעות רצון פסיכולוגית
משום שהתחושה היא, שאי אפשר לשלוט בחרדה.
4. הרבה תסכול ואגרסיה צפים Free Floating Frustration and Aggression
אגרסיה שמרגישים בלי אפשרות למקד אותה באובייקט או גורם ספציפי.
על רקע המצב הפסיכולוגי המקדים, כאשר אמצעי התקשורת או כל גורם חיצוני אחר משדר נרטיב,
שמצביע על מקור החרדה, ובמקביל מציע אסטרטגית התמודדות עם הגורם לחרדה,
תהיה היענות גדולה בציבור לשת"פ עם האסטרטגיה.
כל החרדה הצפה מתנקזת ומתחברת סביב הגורם לחרדה המוצע
באמצעות שיתוף פעולה עם האסטרטגיה.
כל זה יוצר את הרושם, שניתן לשלוט על גורם החרדה,
גם אם הנרטיב אבסורד מוחלט ושגוי בצורה בוטה.
כשחלקים גדולים מהציבור משתפים פעולה נוצר חיבור חברתי, משמעות וסולידריות חדשים.
אנשים עוברים מבדידות, ניכור וריחוק למצב ההיפוך הקיצוני והוא שכרון חיבור מנטאלי Mental Intoxication of Connectedness .
זו רמה מאד גבוהה של תחושת חיבור.
במצב הזה, מה שמחבר בין אנשים זה מאבק הירואי בגורם החרדה המוסכם.
זו הסיבה האמיתית שאנשים ממשיכים לשתף פעולה עם נרטיב, גם אם הוא שגוי באופן בוטה.
ההתנהגות הופכת להיות ריטואלית.
ריטואל זה התנהגות שנעשית כדי להוכיח שייכות לקבוצה ובכך לחזק את הסולידריות הקולקטיבית.
ככל שהריטואל יותר אבסורד, הוא מתפקד יותר טוב כריטואל, כי כך האינדיקציה לשייכות חזקה יותר.
שאלה: האם יתכן שגורם חרדה חיצוני חדש פוטר אנשים מלהתמודד עם הלחצים הרגילים ועם כל בעיות החיים הקיימות שלהם?
תשובה: אנשים יעדיפו לחבר חרדה לתצוגה כלשהיא, גם אם היא שקרית וגם אם זה נותן רק פתרון סימפטומי לזמן מוגבל מאשר להתמודד עם החיים שלהם.
פתרונות סימפטומטיים באופן מובהק בסוף הופכים להרסניים.
פתרון רחב יותר קשור לשאלה איך קרה שהגענו למצב הזה של בידוד חברתי, העדר משמעות
וכל כך הרבה חרדה תסכול ואגרסיה ולכל המצבים הפסיכולוגים הבעייתיים האלה.
שדה קשב צר
פורמציה המונית גורמת לשדה קשב מאד צר.
אנשים מצליחים להיות מודעים קוגנטיבית ורגשית רק לחלק קטן מהמציאות, אותו חלק שהנרטיב ממוקד בו.
לדוגמה: במהלך הקורונה, היתה אמפטיה בולטת לקורבנות הקורונה על חשבון אמפטיה לטרגדיות אחרות
כמו חולים במחלות אחרות ואנשים שאבדו את הפרנסה שלהם.
פורמציה המונית מתנהגת בדיוק כמו היפנוזה.
טענות נגד הנרטיב, גם אם מבוססות ורציונליות לא חודרות את טווח הקשב הצר שהוגדר ע"ע הנרטיב.
אנשים לא ערים להרבה דברים שקודם היו מאד משמעותיים עבורם כמו בריאות גופנית ופסיכולוגית,
רווחה כללית , כלכלה ועוד, לכן במצב הפורמציה אפשר לקחת לאנשים את כל אלה והם לא שמים לב לכך.
אפשר בהיפנוזה למשל לגרום לאנשים לאבד תחושת כאב עד כדי כך שאפשר לחתוך אותם
או לבצע בהם הליכים רפואיים חודרניים ללא הרדמה. הם הופכים להיות חסרי רגישות לכאב.
זו תופעה בולטת גם בעליית משטרים טוטליטריים בתחילת המאה ה 20.
בדרך מוזרה, אנשים היו מוכנים להקריב כל מה שיקר להם, לכאורה בלי לשים לב, ובלי טיפת התנגדות.
הסולידריות החיצונית על חשבון האינדבדואל נותנת משמעות שלא היתה קודם.
התפקוד במשבר נותן משמעות, לכן הרבה אנשים היום בעצם לא רוצים לחזור לנורמלי הקודם.
מאפיין נוסף של פורמציה של ההמון זה חוסר סובלנות קיצונית לקולות שונים מהאלה של הנרטיב.
הקולות ה"אחרים" מאיימים להחזיר אנשים לצורך להתמודד עם כל בעיות החיים שלהם, אותן בעיות שהיו לפני הפורמציה.
אנשים שמביעים דעות שונות מהמיינסטרים הופכים להיות מטרה נוחה להשליך עליה את כל התסכול והאגרסיה הצפים.
מהמקום הזה, המון יכול לבצע זוועות ומעשים אכזריים מאד בתחושה של שליחות קדושה, שמגנה על הקולקטיב.
מצד שני, ההמון לעולם לא משמיד לגמרי את האויב המשותף כי הוא זקוק לאויב משותף להתגבש סביבו.
בלי גורם מעורר חרדה משותפת, אין הצדקה לקיום הקולקטיב.
למנהיגים טוטליטרים יש אינטרס לשמור אנשים ממוקדים סביב גורם חרדה מהחשש שאם "יתעוררו"
וישימו לב לכל מה שאבד להם, הם יהרגו את המנהיג. המנהיגים הטוטליטרים יודעים את זה,
וזה מה שקורה באופן מובהק במשטרים מהסוג הזה.
יחד עם זה, קולות של התנגדות מצמצמים את עומק ההיפונזה ולכן הם חשובים.
תגובות ושיתוף פעולה
כ 30% משתפים פעולה באופן מלא ושוקעים במצב דמוי היפנוזה
כ 40% אינם תומכים נלהבים אבל אינם הולכים נגד הנרטיב
כ 30% לא משתפים פעולה ומנסים להתנגד
שאלה: למה אנשים מסוימים פחות מושפעים מפורמציה של ההמון?
תשובה: זו שאלה, שרוב המנסים לענות עליה נכשלים. אין תשובה חד משמעית.
כמה מאפיינים אפשריים
1.העדפה אידיאולוגית לגישות יותר הוליסטיות. אי הסכמה עם גישה מכאניסטית רדוקציוניסטית לאדם וליקום בכלל
והתנגדות לגישות של טרנס הומניזם .
2. מסתמכים יותר על משאבים פנימיים מאשר על פתרונות חיצוניים
3. נמצא שככל שאנשים יותר משכילים לרוב הם יותר פגיעים לפורמציה של ההמון.
בפורמציה, אנשים אינטלגנטים ומשכילים מאבדים יכולת לחשיבה רציונלית
גוסטב לה-בון התייחס לזה בספרו The Psychology of the crowds / Gustav Le Bon
שאלה: האם אנשים יותר חסינים לפורמציה של המון פחות לחוצים או פחות חרדים?
תשובה: לווא דווקא. ההבדל הוא שהחרדות שלהם ממוקדות בדברים שאינם קשורים לנרטיב.
שאלה: האם זה קשור לאינטלגנציה רגשית?
תשובה: לא בהכרח. יותר קשור להבדל בנטייה לאינדבדואליזם או קולקטיביזם
ההשפעה של צליל
פורמציה המונית מונעת מתדר של קול.
זו הסיבה ששליטים טוטליטריים פותחים את הבוקר בנאום פרופרוגנדה.
ללא קול המנהיג לא נוצרת פורמציה.
זו הסיבה שקולות אחרים יוצרים הפרעה להיפנוזה הכללית.
שאלה: מה אתה ממליץ לעשות?
1.להמשיך לשתף נתונים רציונליים עובדתיים גם אם הם לא מתקבלים
ולהמשיך להשמיע קולות מגוונים משום שהם ממתנים את עומק ההיפנוזה .
2. איחוד המתנגדים: אם המתנגדים יתאחדו הפורמציה תתפוגג
3.לגרום לאנשים לפחד יותר ממשהו אחר כמו ממשטר טוטליטרי,
זאת במטרה לחבר את החרדה הצפה לגורם חרדה אחר ולהציע אסטרטגיה להתמודדות עם גורם החרדה החדש.
