המושג נחישות עצמית מוכר יותר מתחומי הדיפלומטיה והפוליטיקה,
בהם הוא משמש לתאור התהליך שמדינה עוברת כדי לאכוף את עצמאותה.
יחד עם זאת, לנחישות עצמית יש משמעות הרלבנטית לתחום הפסיכולוגיה והיא:
היכולת ותהליך קבלת החלטות המובילות לוויסות עצמי מיטבי.
תיאוריית נחישות עצמית Self-Determination Theory (SDT)
תיאוריה הקושרת בין אישיות, מוטיבציה ותפקוד אופטימלי.
תיאוריה זו, המתבססת על מחקרים בנושא מוטיבציה של אדוארד דסי ורציארד ריאן בשנות ה 70 וה 80,
עוסקת בשני סוגי מוטיבציה: מוטיבציה חיצונית ומוטיבציה פנימית.
מוטיבציה חיצונית מניעה אותנו באמצעות שכר חיצוני ( ציון, הערכה, כסף, מעמד וכו')
מוטיבציה פנימית מניעה אותנו באמצעות ערכים, תחומי עניין ומוסר או כי הדבר מהנה ומעצים אותנו.
למשל לרקוד או לנגן בפסנתר, סתם כי כייף לנו או להחזיר כסף שמצאנו כי זו דרך הישר בעינינו.
ולמרות שנדמה שמוטיבציה פנימית מניעה התנהגות ששואפת ליושרה והלימה עם "האני האידיאלי",
ומוטיבציה חיצונית מניעה אותנו לנהוג לפי נורמות חברתיות ותרבותיות וסטנדרטים של אחרים,
יש הבחנה משמעותית נוספת, והיא ההבחנה בין מוטיבציה אוטונומית ומוטיבציה מבוקרת.
מוטיבציה אוטונומית היא מוטיבציה פנימית הכוללת גם אלמנטים חיצוניים,
אלא, שהאלמנטים החיצונים, תואמים את הערכים שלנו, לכן נמצאים בהלימה עם היושרה שלנו.
מוטיבציה מבוקרת מונעת משכר ו/או עונש חיצוניים או הפנמה של בקרה חיצונית,
כמו למשל הרצון למנוע בושה, הרצון להכרה או אישור מאחרים וכו'.
במוטיבציה אוטונומית, האדם מרגיש אחראי לחיים שלו וחופשי לקבל החלטות שטובות לו.
במוטיבציה מבוקרת, האדם נאלץ לקבל החלטה מסוימת, למרות שאיננה בהכרח הבחירה הנכונה ביותר עבורו.
לרוב, אנחנו מונעים ע"י שילובים שונים בין מוטיבציה חיצונית ופנימית,
לכן נכון לחשוב על סוגי מוטיבציה כנמצאים על רצף הנע בין א-מוטיבציה למוטיבציה פנימית.
החלוקה הבאה מציגה את אפשרויות השילוב בין מוטיבציה פנימית וחיצונית בהתייחס לסוג ומקור הוויסות העצמי.
1.א-מוטיבציה (A-Motivation) :התנהגות מונעת מתוך 0 חופש
2.מוטיבציה חיצונית / וויסות חיצוני ( External Regulation): התנהגות מונעת מציות,
ריצוי, קונפורמיזם, ושכר או עונש חיצוניים
3.מוטיבציה חיצונית במידה מסוימת / וויסות בהפנמה (Introjected regulation):מוטיבציה חיצונית במידה מסוימת, קיים רצון להיות בהלימה ערכית פנימית
4.מוטיבציה פנימית במידה מסוימת/ וויסות מזוהה ( Identified Regulation): ההתנהגות מתחילה להיות מונעת ממקורות פנימיים, ובמידה מסוימת מערכים
5.מוטיבציה פנימית / וויסות מוטמע (Integrated Regulation):מוטיבציה פנימית מבוססת מודעות
המביאה להלימה יחסית גבוהה עם העצמי.
6.מוטיבציה פנימית / וויסות פנימי: ההתנהגות מונעת באופן מלא ע"י מקורות פנימיים, נחישות עצמית
ווויסות עצמי פנימי המביאה לעניין, הנאה וסיפוק עצמי
קרדיט:Ryan R.M. and Deci E.L. (2000) Self Determination Theory and the Facilitation of IntrinsicMotivation, Social Development and Well-Being. America Psychologist 55 (1), 68-78 Translation: Joan Jacobs
למרות שנחישות עצמית היא זו שמומלצת לתפקוד אופטימלי,
ישנם מצבים שאין לנו ברירה, אלא לפעול ממניעים חיצוניים.
השילוב ביניהם מניע אותנו לספק שלושה צרכים בסיסיים שמגדירה תיאוריית הנחישות העצמית:
1.אוטונומיה: הצורך להרגיש שליטה בחיים ובהתנהגות
2.יכולת /כשירות: הצורך לבסס יכולת סביב מטלות שחשובות לנו
3.חיבור: הצורך להרגיש שייכות וחיבור עם אחרים
מחקרים מראים, שכאשר אנשים קבלו שכר חיצוני על התנהגות (למשל כסף),
במשך הזמן אבדו עניין ופחות היתה נטיה לחזור על ההתנהגות,
זאת בהשוואה לאנשים שעשו את אותה הפעולה בלי לקבל שכר -
אלא רק כי הפעולה מעניינת או מהנה אותם.
כמו כן, מחקרים מראים, שככל שבחירת המטרות אוטונומית, רמת התוצאות,
ותחושת ה Well-being המתלווה לתהליך השגת המטרות גבוהים באופן משמעותי.
במילים אחרות, אנחנו מסופקים יותר ומשיגים הצלחות משמעותיות יותר,
כשאנחנו חופשיים להשיג מטרות ראויות בעינינו, בדרך הנכונה בעינינו.
המחקרים הראו, שמטרות חיצוניות המונעות ממוטיבציה חיצונית גרמו לעלייה בחרדה ודיכאון.
מעניין, שגם כשמדובר במטרות של שכר חיצוני כמו עושר ומעמד חברתי, אנחנו מסופקים יותר,
כשהשגת המטרות האלה נובעת מסיבות אישיות ונעשית בדרך שלנו.
הרבה מהמחקרים בתחום נחישות עצמית, בדקו וייושמו בהקשר של הישגים אקדמיים והישגים בתחום העבודה.
במהלך השנים, הסתבר, שממצאי המחקרים חשובים גם בתחום הבריאות.
כשחולים מרגישים שיש להם מעט שליטה על החיים שלהם
או כשהם לא זוכים לתמיכה מהצוות הרפואי והסביבה הקרובה שלהם לגבי ההחלטות שלהם,
השגת המטרות נוטה להיות מלווה במאבקים ותוצאות הבריאות ירודות באופן משמעותי.
כלומר, גם כשמדובר בבריאות שלנו, אנחנו משיגים תוצאות טובות יותר,
כשאנחנו פועלים ממוטיבציה פנימית ובהלימה עם הערכים והיושרה שלנו, וכשאנחנו מקבלים החלטות שנכונות לנו.
בקליניקה אני רואה את התופעה הזו באופן מובהק אצל מטופלים,
שבוחרים בדרך טיפולית, שאיננה מקובלת על דעתו של הרופא שלהם
או של הסביבה הקרובה כמו למשל בן או בת זוג.
בנוסף לאתגר הבריאותי, החולה מוצא את עצמו מתמודד עם קונפליקט משמעותי
מול מקור תמיכה מרכזי, מצב שמחליש את המיקוד הפנימי ואת כוחות הריפוי העצמיים.
דוגמה נוספת היא כשמטופלים מקבלים טיפול רפואי שאינם מאמינים בו,
או שמתנגדים לו, בעיקר מטעמים רעיוניים, אבל עושים זאת מפחד או לחץ של הסביבה.
"הטיפול הזה לא מתאים לי" או "הטיפול הולך נגד האני מאמין שלי" הם אומרים -
ובמקרים רבים התוצאות בהתאם.
אם בחרתם בדרך ריפוי מסוימת, כדאי לשאול את עצמכם את השאלות הבאות:
1.למה בחרת את דרך הטיפול שבחרת?
2.כשהטיפול מאתגר, מה מניע אותך להמשיך בו או להפסיק אותו?
3.מה השגת בטיפול עד עכשיו?
4.איזה מיומנויות דרושות לך כדי להרגיש שאתה מנהל את ההחלמה שלך?
5.עד כמה בדקת אפשרויות טיפול מגוונות, מעבר לטיפול הרפואי המסורתי שהוצע לך?
כשאנחנו מבינים ומכירים בכך, שקידום מטרות פנימיות, שנמצאות בהלימה עם ערכי היסוד שלנו,
ובדרך שתואמת את הערכים האלה גורם לנו שמחה, סיפוק ובריאות טובים יותר באופן משמעותי,
קבלת החלטות טובות הופכת לקלה לפשוטה.
עשו כמיטב יכולתכם לקבל החלטות המונעות ממוטיבציה וויסות פנימי,
החלטות שנמצאות בהלימה עם הערכים והיושרה שלכם ועם מה שנכון לכם,
בתחום הבריאות ובחיים בכלל.
