בשנים האחרונות תרגול הוקרת תודה הפך לחלק אינטגרלי, מאד מומלץ,
בגישות של ריפוי והתפתחות אישית. כמו בכל דבר אחר, יש לכך יתרונות וחסרונות.
ראוי לבדוק את התועלות ואת הבעייתיות לעומק כדי למקסם את הטוב שיש להוקרת תודה להציע.
תרבות תרגול הוקרת תודה היא בעצם סוג של שלוחה של הפסיכולוגיה החיובית.
הנחת היסוד היא, שככל שאתה יותר חיובי כך החיים שלך יהיו יותר חיוביים.
מכאן צמחו התרגולים של הוקרת תודה בצורת יומנים, רשימות הוקרת תודה
ותרגול הצהרות חיוביות.
התועלת העיקרית בתרגול הוקרת תודה היא הזזת הפוקוס ממה שאין למה שיש,
כלומר שינוי זמני של הפרספקטיבה.
מחקרים מראים, שההשפעה של תרגול כזה נמשכת מקסימום 3 חודשים וזאת בתנאי, שהתרגול יום יומי ורציף.
המסקנה המתבקשת היא, שהתרגול יוצר מיינדסט זמני יותר נוח אבל לא באמת משנה דברים לאורך זמן,
לכן מתאים למצבים בהם אנחנו נופלים זמנית לפסימיות והתמקדות בשלילי.
הבעייתיות היא, שתרגול כזה עלול לגרום לניתוק מהרגשות השליליים וממה שבאמת קורה בחיים.
זו עלולה להיות בעיה משום שברגשות שליליים גלומים מסרים ותובנות חשובות, שכן כדאי להקשיב ולהתייחס אליהן.
במצבי ניתוק, באופן מובהק מסרים אלה מתמסמסים והולכים לאיבוד.
לכן כל כך חשוב, שתרגול הוקרת תודה יהיה בגישה הוליסטית של גם וגם.
גם הכרה בקשיים הקיימים וגם הכרה בכך, שבמקביל לקשיים אלה יש על מה להודות.
במבט רחב יותר
בכללי אנחנו חיים בתרבות שלא מתמודדת טוב עם רגשות לא נעימים.
התרבות המערבית באופן מובהק מעודדת הזזת רגשות לא נעימים הצידה,
בעיקר באמצעות רציונליזציה, וזאת, כדי לטפח חיוביות, גם אם החיוביות הזו יתרה וממסכת.
התפיסה התרבותית הרווחת נוטה לתייג דברים כ"טוב או רע" כשהעדיפות המובנית היא לדברים נעימים
או כאלה שנתפסים כ"טובים". יום עדיף על לילה, אור עדיף על חושך וחיים עדיפים על מוות.
מלבד לטפח הרבה תסכול, קושי וכאב, אין להעדפה המובנית הזו שום תועלת או משמעות אמיתית
משום שלכל אחד מההיבטים האלה יש מקום ותפקיד בהוויה האנושית,
וריאלית אי אפשר לקבל או לחוות רק "טוב".
בכל תרבות יש נוסחאות לגבי "מה נכון להרגיש".
אם אנחנו לא מרגישים כמו "שנכון", אין בעיה, יש נוסחאות איך לגרום לעצמנו להרגיש "נכון"
זאת כדי שנהיה "שייכים, אהודים וחיוביים".
ביטוי נוסף לגישה מבוססת בושה שבבסיסה אנחנו אף פעם "לא מספיק" כפי שאנחנו.
העניין הוא, שאי אפשר לשנות משהו בלי קודם לקבל אותו ולהכיר בו.
כדי לשנות משהו, אנחנו חייבים ללמוד להיות "בסדר" עם דברים כפי שהם,
גם אם הם לא בדיוק "כייף" ולא מה שייחלנו לעצמנו.
השימוש בהוקרת תודה במצבים קשים, שאובייקטיבית לא סביר אנושית להרגיש כלפיהם הוקרת תודה
הוא ניסיון עקר לכפות על המערכת או לכל הפחות לתעתע בה, שתרגיש הוקרת תודה למרות,
שבאופן טבעי היא מרגישה חוסר הוקרת תודה והרבה רגשות לא נעימים אחרים.
המחשבה שניתן לתעתע במערכת מבוססת במידה רבה על הרעיון של fake it until you make it.
האם זה באמת עובד? כנראה שלא.
יתרה מזאת, הגישה הזו עלולה להביא לקריסת העולם הפנימי
ולהשאיר אותנו במקום עוד פחות טוב ממה שהיינו בו.
אי אפשר לשקר למערכת הפנימית ובטח לא לתת המודע.
הניסיון "לעבוד" על התת מודע יוצר קונפליקט פנימי, שגורם לנו להתנתק מעצמנו.
המחשבה שאפשר ללכת נגד מה שהמערכת באמת חווה באמצעות גיוס תרגול מנטאלי
היא טעות חמורה שעלולה לחזור כבומרנג.
התת מודע הרבה יותר חד מזה ולא חוסך מאיתנו את דעתו בעניין:
מה קורה איתך? אתה מדבר שטויות! זה לגמרי לא נכון!
כדי לשנות תכנים בתת המודע צריך לפגוש את תת המודע במקום בו הוא נמצא,
במציאות איתה הוא מתמודד כולל התבניות הפעילות באותו זמן.
אי אפשר לשנות תבניות באמצעות הנחתה של הצהרה שיש בה שלילה קוטבית של מה שקיים.
זה חד משמעית לא עובד.
אם למשל מנסים לשנות תבניות שקשורות בדימוי העצמי,
לא עובד לשים פתקים בכל הבית עליהם כתוב "אני מדהים".
תגובת תת המודע תהיה: פחחחח סירייסלי? נראה לך? על מה אתה מדבר?
אתה ממש לא מרגיש מדהים – תפסיק לבלבל את המוח.
מה שעובד זה תרגול אמירה מדורגת כמו: אני לאט לאט מרגיש יותר טוב לגבי עצמי.
אמירה כזו לא שוללת את העובדה שאתה לא מרגיש טוב לגבי עצמך,
ומכיוון שזו המציאות האמיתית שהתת מודע מתמודד איתה, תהיה לו נטייה לשתף יותר פעולה.
אי אפשר לשנות תבנית באמצעות כפייה של תבנית אחרת. נקודה.
הדרך היחידה שעובדת היא להיכנס לתבנית הקיימת ולשנות אותה בצורה מודרגת.
להגיד שאני מוקיר תודה על כך שאדם אהוב הלך לעולמו או על מחלה קשה
או שהורה אלים לא עובד, ולא יעבוד גם אם תתרגלו 8 שעות ביום.
להוקיר תודה בדיעבד, כעבור זמן, מתוך פרספקטיבה על הלמידה או הצמיחה,
שארעה מתוך המצבים הלא נעימים האלה – יתקבל בשמחה.
בעיה נוספת היא, שאם בודקים לעומק מגלים, שלא פעם, מאחורי תרגול הוקרת תודה
יש שק שלם של אמונות מאד בעייתיות (תודה על כך לזאנר הניו אייג').
אמונות כמו:
1.אם לא אוקיר תודה ילקח ממני מה שכן יש לי
2.אם לא אהיה חיובי אמשוך דברים שליליים
3.אם אני לא מוקיר תודה אני לא מספיק חיובי, מפותח, נאור, מחובר וכו'.
4.אם אני מוקיר תודה אני אדם יותר טוב, יאהבו ויעריכו אותי יותר
בקונטקסט הזה, הוקרת תודה הופכת להיות מנגנון התמודדות עם אמונות המבוססות על שכר ועונש,
שיחה פנימית מזיקה בפני עצמה.
היקום לא עובד לפי שכר ועונש ואין קשר בין היכולת לקבל מהחיים דברים טובים להוקרת תודה. נקודה.
יש אנשים שמקפידים לעשות רשימות הוקרת תודה יום יום ועדיין מתמודדים עם הרים של אתגרים וטרגדיות
ויש, שלא שמעו על רשימות הוקרת תודה, וקורים להם מלא דברים טובים.
צריך ללמוד לקבל ולהיות עם החיים כפי שהם לטוב ולרע. העיקר הוא להכיר במה שיש בכנות ואותנטיות
בלי לצפות טרגדיות בשוקולד וסוכריות קופצות.
החיים הם גם טוב וגם רע. גם לחלק בנו שלא מוקיר תודה מגיע מקום.
יותר מזה, בחלק הזה לא פעם גלומים מסרים ותובנות טובות וחשובות שבהחלט כדאי לשים לב אליהם.
מכיוון שחוסר הוקרת תודה הוא רגש לא נעים, התמודדות עם חוסר הוקרת תודה
בעצם מציפה את השאלה איך אנחנו כפרטים וכתרבות מתמודדים עם רגשות לא נעימים.
מה עושים? לעשות רשימת אי הוקרת תודה.
כן כן. לא השתגעתי. תנסו.
תעשו רשימה של כל הדברים עליהם אתם ממש לא מוקירים ותודה ושימו לב:
1.איך אתם מתמודדים עם רגשות לא נעימים
2.איזה תבניות תרבותיות נכנסות לפעולה כשאתם מנסים לעשות רשימה כזו
( תזהו אותן לפי קולות ההתנגדות)
3.איך חוסר הוקרת תודה מרגיש במערכת?
4.מה האמת שלכם לגבי הנושאים שעלו ברשימה?
לפעמים, רשימות אי הוקרת תודה מבליטות את הדברים עליהם כן יש לנו הוקרת תודה.
לפעמים הן מניעות מעבר טבעי להוקרת תודה אותנטית, אבל זו לא צריכה להיות המטרה.
המטרה צריכה להיות להעמיק את מערכת היחסים עם עצמנו
כדי לחיות בכנות, בחיבור לעצמנו ובאותנטיות.
תתייחסו לזה כאל ספירת מלאי במערכת ותנו לזה להיות כפי שזה.
ליד זה כמובן אפשר לעשות רשימה של הדברים עליהם אתם כן מוקירים תודה
אבל חשוב להקפיד שהרשימה תהיה מורכבת מדברים, שאתם באמת מוקירים עליהם תודה בצורה כנה ואותנטית.
למי שתפילה מדברת אליו, אפשר להוסיף את התפילה המצורפת להתמודדות עם חוסר הוקרת תודה,
בהשראת תפילת השלווה שנכתבה ע"י ריינהולד ניבור.
אלי ( כל אחד יפנה לאל המקובל עליו)
אלי תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאני חסר הוקרת תודה לגביהם בלי בושה או פחד מעונש או אבדן.
בנוסף, תן בי את ההעצמה לחוות הוקרת תודה לגבי אותם דברים שאני באמת מודה עליהם ואת התבונה להבדיל ביניהם.
בסופו של דבר, מעל ומעבר לכל הקלישאות והנוסחאות החשוב ביותר הוא להיות כנים ואותנטים עם עצמנו ועם מה שאנחנו חווים.
רגשות שנשארים דינמיים הרבה פחות מזיקים למערכת מאשר רגשות שהופכים סטטיים
בגלל שלא רצינו לחוות אותם או להתמודד איתם.
תרשו לעצמכם לחוות כל רגש- גם חוסר הוקרת תודה. הכל בסדר!
