לרוב, בדידות נתפסת כמשהו שקורה לנו. תוצאה של נסיבות החיים החיצוניות.
ישנה גם בדידות, קצת יותר מתוחכמת, שהרבה אנשים חווים אך לא מזהים אותה, והיא בדידות שהאדם עצמו יוצר.
בדידות עצמית איננה תוצאה של העדר קשרים חברתיים אלא תוצאה של מחסומים פנימיים
ו/או מחסומים שאנשים בונים סביבם לרוב, לא במודע ולא במכוון.
מקורם של מחסומים אלה יכול להיות בחוויות עבר, פחדים עמוקים ו/או מנגנוני התמודדות לא בריאים
אך המשותף הוא, שהם יוצרים תחושת בדידות עמוקה, גם כשהאדם מוקף אנשים.
שורשיה של בדידות עצמית
לפעמים, בדידות עצמית מתחילה מפחד עמוק מפגיעות, שקשור לחוויות עבר כמו נטישה, בגידה או כל כאב רגשי משמעותי אחר.
פחד זה גורם לנו לסגור את הלב במטרה למנוע פגיעות נוספות. סגירת הלב, או מה שאנשים מכנים "חומות" יכולה לבוא לידי ביטוי כריחוק רגשי, חוסר אמון, הסתגרות והימנעות ממפגשים חברתיים ועוד.
למרות שמטרתן של התנהגויות אלה לכאורה טובה, על פני זמן הן יוצרות תחושת בדידות עמוקה,
שאיננה קשורה בהיותינו בחברת אנשים או לא.
ריצוי והתמסרות קיצונית לטיפול באחרים גם כן יכולים לתרום להיווצרותה של תחושת בדידות. כשאנחנו ממוקדים באחרים אנחנו מתנתקים מעצמינו, מהרצונות והצרכים שלנו מה שמקשה על בניית מערכות יחסים קרובות ואותנטיות כי אנחנו לא לגמרי נוכחים בקשר. במצבים האלה יש נטייה לחוות את הקשר כשטחי ולהרגיש לא מובנים ולא מוערכים.
בדידות עצמית מועצמת בנוכחותן של תפיסות עצמיות שליליות. כשאנשים נאבקים עם תחושות של חוסר ערך
או כשהם מרגישים לא ראויים לאהבה יש נטייה להרחיק אנשים, גם שלא באופן מודע. מרחק רגשי,
גם אם בתוך בקשר נועד לצמצם את הסיכויים לחוויה של דחייה או כדי למנוע את חשיפה של מה שהאדם חווה כ"חולשות".
ההשלכות של בדידות עצמית
ההשפעה וההשלכות של בדידות עצמית הן עצומות. רגשית, בדידות עצמית מובילה לתחושות של ריקנות, עצבות ואפילו חרדה. ככל שאנחנו מבודדים את עצמינו לאורך זמן ממושך יותר, קשה לנו יותר להושיט יד ולהתחבר עם אחרים. זה גורם למעגל שלילי סגור כשהבדידות מעצימה את התפיסות השליליות מה שמביא להתרחקות והסתגרות נוספים.
לפעמים בדידות עצמית מתעתעת בנו לחשוב שאחרים הם אלה שמתרחקים מאיתנו. בפועל, זה אנחנו שלא מסוגלים לחוות קשר אותנטי ואינטימי.
שחרור מבדידות עצמית
הדרך לשחרור מבדידות עצמית מחייבת בשלב ראשון להתמודד עם הפחדים וההתנהגויות ששומרים את האדם מבודד. כמו בתהליכי ריפוי של הרבה מצבים אחרים, מודעות לתבניות ולדפוסים שתורמים להיווצרות הבדידות הכרחית. תהליך ההתבוננות הפנימית איננה בהכרח קלה שכן לא פעם היא מערבת התמודדות עם זיכרונות כואבים או הכרה באמיתות לא מחמיאות שיש לאדם על עצמו.
אחת הדרכים להתחיל להשתחרר מבדידות עצמית היא להסכים לתרגל פגיעות. זה אומר לאפשר לעצמינו להראות ולאפשר לאחרים להכיר אותנו, גם כשזה מרגיש לא נוח או מסוכן.
זה אומר לשתף את הרגשות האמיתיים שלנו, לדעת לבקש עזרה כשצריך ולהיות פתוחים לאפשרות שתהיה דחייה
בידיעה שיש לנו את היכולת להתמודד עם מצב כזה.
חמלה עצמית היא צעד נוסף. כשאנחנו מתייחסים לעצמינו בחמלה ונדיבות אנחנו יוצרים תשתית של ערך עצמי שמאפשרת לנו להתחבר עם אחרים ממקום יותר אמיתי וכן. זה אומר לקבל את עצמינו כמו שאנחנו, על כל חולשותינו ולהכיר בכך שאנחנו ראויים לאהבה על אף ולמרות חולשותינו.
חשוב לאתגר תפיסות עצמיות שליליות שתורמות לבדידות העצמית. בין עם בעזרת מטפל או באופן עצמאי, חשוב לתת מענה לטראומות וחוויות שליליות מהעבר, ללמוד להיות נוכחים ולפתח מנגנוני התמודדות שתומכים ביצירת קשרים עם אחרים.
עבור רבים בדידות עצמית היא מאבק יום יומי מוחשי ואמיתי. חשוב לדעת, שבאמצעות טיפול רגשי אפשר להתגבר
על המאבק הזה ולפרק בהדרגה את ה"חומות" שבנינו סביבנו ולפתוח חזרה את הלב. הדרך אמנם מערבת אומץ,
סבלנות ונחישות אבל התגמול היא האפשרות ליצור חיבורים עמוקים וכנים בהם אנחנו מרגישים מובנים,
אהובים ושרואים אותנו.
